את הטקסט הזה כתבתי שדני היה במלחמה.

מלחמת לבנון השנייה אשר גרמה לי להבין פחד מהו.

יש משהו נוראי באהבת אמת, זה הפחד.

פחד לאבד מישהו שהוא יקר לך כל כך .

"…מלחמה ….
איך אפשר לתאר מלחמה…
הנה אני יושבת פה עם בטן ענקית ובוהה בטלוויזיה ולא מבינה דבר.
מה אני יודעת על מלחמות?
קראתי עליהם, ראיתי סרטים, אפילו הייתי בצבא.
אבל מה אני יודעת ? מה אני מבינה?
אני סך הכול אישה שמחכה שבעלה יחזור הביתה ויחזור בחיים.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

היום הודיעו, לפני כמה שעות, שכמה מילואימניקים נהרגו מפגיעה ישירה של קטיושה בצפון.
ואני רגועה, כי אני יודעת שאתה לא ביניהם, שאתה במרון א – ראס או בחור אחר.
אתה מנסה לשקר  ולהגיד לי שהכול בסדר, אבל אני יודעת שלא, פשוט יודעת.
אני ממשיכה לשבת מול טלוויזיה לבהות בחדשות האינסופיות ומקווה שהכול יהיה בסדר.
אני מקווה…
אני לא מרפה ממנה, הטלוויזיה, היא הפכה להיות חלק ממני, מעולם לא ראיתי כל כך הרבה חדשות , אולי שברתי שיא ?

מצגת זאת דורשת JavaScript.

לפעמים אני יוצאת למרפסת לעשן – איזה חטא, אני צריכה ללדת עוד מעט ואני מעשנת.
אני רואה רכב מתקרב לרחוב, עוצר מול הבית, מונית השכול, מבשרת מוות, הנה הם יוצאים, אלוהים, רק לא לכאן.
הם מתקרבים בודקים מספר בית ועוברים לבית ממול, למישהו מת בעל, בן, נכד, אבא, העיקר שזה לא אתה.
יבחושון זז בבטן צועק לי אמא אל תעשני , אבל אני מדליקה עוד סיגריה .
אתה חושב עלינו ?
אני ביקשתי ממך לא לחשוב עלינו, ביקשתי שתחשוב על מלחמה שתחשוב על איך להגן על עצמך ועל הצוות, אני אסתדר פה.

002 (59)

אני בטוחה שאני אסתדר, העיקר שתהיה בסדר.
עוד דיווח על קטיושות, עוד נפגעים ועוד הרוגים, ואני ממתינה לחדשות שבהם אומרים שהידיעה נמסרה למשפחות. ואז אני אירגע  אני אדע שאתה לא ביניהם, כי לי לא הודיעו דבר.
עוד סיגריה ועוד אחת – אני שונאת את עצמי
מה אני יודעת על מלחמות?
אולי כלום, אולי יותר מידי.
העיקר שתסתיים כבר ותחזור הביתה .
עוד סיגריה, עוד חדשות עוד הרוגים ועוד קטיושות – למה עדיין לא קוראים לזה מלחמה.
אולי אני לא מבינה במלחמות אבל אני בוודאות יודעת שזאת מלחמה ואתה חייל בה, ואני אישה שיושבת בבית ומקווה שתחזור בחיים.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

הייתי בטוחה שהפחד יעלם, יעלם עם השנים, עם הילדים . אבל היום הבנתי שאנחנו מגדלים שני בנים למדינה משוגעת, אשר אינה יודעת שקט ושלום.

אנחנו מחנכים לאהבת המולדת, כבוד והוקרה על כך שלנו יש מדינה.

והפחד חוזר, מחלחל פנימה ולא מרפה.

קרדיט צילום דמיטרי שבצ'נקו

https://www.facebook.com/DimDimphoto?pnref=story

 

 

מודעות פרסומת

פרסומאית , מורה, בלוגרית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: