התלבטי ארוכות אם לכתוב את הטקסט הזה או לא.

כי למרות השנים הכאב כה חזק ועמוק .

כי למרות שאני מזמן מתוקנת, עדיין יש רגעים שאני אותה ילדה עולה, שבורה ואנוסה . כי אני עדיין אותה האישה….

האם אפשרתי את זה, האם נתתי סיבה למישהו לפגוע בי?. האם החצאית היתה קצרה מדי? או החיוך שידר משהו אחר? האם הבגד ים היה חשוף מדי? או שסתם היתי עוד רוסיה בנוף הים תיכוני?

בת 12, ההצעות שקיבלתי מכם בני בית סיפרי! (בית ספר עמל נהרייה)

כמו אתמול אני זוכרת אותו  כבן 60 ואני ילדה בת 13, עולה חדשה – צועקת לו שהוא יכול להיות סבא שלי, מול כל הרחוב, מול כל האנשים. (רח' הרצל, נהריה)

בת 14 – אני רוצה לצלם אותך, כי את כל כך יפה, כל כך אישה (רח' געתון מול מועדון גימלאים)

בת 15 – אל תדאגי את כבר מספיק גדולה לסקס (ליד בניין העירייה, נהריה)

בת 17 – כפרה, כל הרוסיות נותנות, במה את שונה (בית ספר עמל, נהריה)

בת 19 – אני לא אסלח לעולם (צבא)

בת 21 – מודבקת לקיר, והוא בן 65, אני רק הייתי מביאה לו קפה בעבודה כי גם הוא יכל להיות סבא שלי (חדר בקרה, עזריאלי)

בת 22 – מתוקה, מה הייתי עושה לך (קניון עזריאלי)

בת 23 – זונות רוסיות כמוך, צריך רק לזיין (תחנה מרכזית ,נתניה)

בת 24 – בואי , תמצצי , הנה הזין , למה לא בא לך? (חדר בקרה , עזריאלי)

בת 24 – מה הייתי עושה לך ? (בדרך הביתה, תחנה מרכזית, תל אביב)

אני בת 39 ועדיין מוטרדת!

אני נשואה ומוטרדת!

אני אמא ומוטרדת !

אציג את גופי איך שבא לי, כמה שבא לי ולכם אין זכות!

אני אישה אני הכל!