אתמול דני שאל אותי, למה אני לא כותבת על משטרה? הוא יודע בדיוק כמה ההתנדבות חשובה לי, והוא לגמרי לא מבין איך עדיין לא כתבתי על זה.

למען האמת מאוד קשה לי להסביר למה אני מתנדבת , מה הם המטרות הנעלות שלי.

אני מתנדבת בשביל עצמי! האגואיזם שלי הביא אותי להתנדב במשטרה, שום ערך או נורמה חברתית כזאת או אחרת.

תארו לעצמכם שפעם בשבוע אתם הופכים למישהו אחר, למשהו אחר. הכובע של אמא/אבא, עובד/עובד, עצמאי/ עצמאית , בעל/אישה, לגמרי מתחלף ואתם יכולים להיות מה שאתם רוצים להיות לכמה שעות.

אני רציתי להיות שוטרת ליתר דיוק בלשית, רציתי לתפוס אנשים רעים ולשים אותם מאחורי סורג ובריח, לפתור פשעים שאף אחד לא יכול. רציתי להיות שרלוק הולמס :).

הניסיון הראשון שלי להתנדבות במשמר אזרחי היה שעוד הייתי בתיכון , אבל אז תקעו לי מחויבות אישית אחרת, כי כבר לא נשאר מקום. וביליתי שנה בלסדר תיקים רפואיים בקופת חולים לאומית בנהריה .

אחר כך התגייסתי, אחרי גיוס לימודים ושם מצאתי את עצמי בהתנדבות הראשונה והמשמעותית שלי , בעמותת על"מ

אחרי 4 שנים אני ועוד כמה אידיאולוגים ציונים ניסינו לתקן עולם והקמנו ארגון צעירים ציונים עולים. אבל לא ניתן לתקן עולם וכמו שקמנו כך גם נפלנו.

ואז נולדו הילדים , האידיולוגיות התחלפו בחיי יומיום רוטיניים, בית עבודה, בית עבודה, בית עבודה, בית עבודה.

ואז הגיע המהפך בחיינו, עברנו ללוד! הילדים כבר היו קצת פחות קטנים ומצאתי את עצמי שחסר לי משהו, משהו אישי שלי. לדני היה מילואים ולי היו חיי יומיום רוטיניים במיוחד.

בזכות אישה מקסימה אחת לפני 6 שנים מילאתי טפסים והתגייסתי כמתנדבת למשטרת ישראל . אני לא אוהבת מספרות, קוסמטיקאיות, מניקוריסטיות וכו'. אין לי שום צורך לבלות שעות בקניונים בשופינג חסר תכלית. אני לא אוהבת טיולים קצרים בלי אתגר. אויש אני לא אוהבת הרבה מאוד דברים.

אבל אני אוהבת אתגרים, אני אוהבת אקשן, אני אוהבת להיות על הקצה והמשטרה הייתה פתרון מושלם לשבירת שיגרה.

אז מה אני עושה ? אני עושה מחסומים, מסיירת בעיר, שופכת אלכוהול, מטפלת באירועים שבסמכותי, מרגיעה ילדים קטנים שנקלעו למצבים קשים, אני מתקשרת להורים לספר שבני טיפשעשרה שלהם שותים אלכוהול בפארק, אני מעיפה ילדים ממקומות ציבוריים שעושים רעש. אני לפעמים שעות תקועה בניידת ושומרת על בית של מאוים, לפעמים אני מוצאת את עצמי בבית חולים לחולי נפש כי נערה בת 15 חולת סכיזופרניה מאיימת להתאבד. אני נמצאת במקום שבו המשטרה או ליתר דיוק ראש משמרת מחליטים שאני אהיה. אני סוג של פקק שסותם חורים כדי שהמשטרה תוכל לבצע את תפקידה.

אני פעם בשבוע לכמה שעות , לא אמא, לא אשת איש לא אשת עסקים , אני שוטרת מתנדבת. אני מתחילה לחשוב אחרת, אני מסתכלת אחרת , אני לא אישה שאפשר לפגוע בה, הקול שלי משתנה , גם ההליכה . אני הרבה יותר קשוחה, כמעט ולא רגישה.

אז ערך עליון, כנראה שלא, אבל בניי מכבדים את המשטרה וגאים לספר שאמא שלהם תפסה נהג שיכור, אני קצת יותר רגישה משוטר שזאת העבודה שלו, אני המתנדבת שדואגת להביא שוקולד ליומנאי כדי שהמשמרת שלו תהיה קצת יותר מתוקה .

התנדבות חשובה, אם כל אחד מאיתנו ייתן לפחות שעה בשבוע למען משהו או מישהו אחר , כנראה העולם שאנחנו חיים בו יהיה הרבה יותר יפה , אבל בראש ובראשונה תעשו זאת למענכם ואחר כך למען הכלל. ההתנדבות מתוך אגואיזם טהור הרבה יותר משמעותית!

נ.ב. הלילות במשטרה יכלו להיות הרבה יותר קשים אם לא הצוות המדהים גם של מתנדבים וגם של השוטרים

תודה לכם שאתם איתי , אורי, שלמה,  רונן וכל מתנדבי התחנה

תודה למפקדת המקסימה שלי אנסטסיה

תודה לראשי משמרת וקצינים על הגיבוי , התמיכה והערכה שאתם נותנים

תודה ענקית לשוטרי התחנה על הערכה העצומה שלכם

ותודה מיוחדת לכל מי שנמצא במשמרת ביומן , אני יודעת בדיוק כמה אני מבלבלת לכם בשכל 🙂

כבר אמרתי שאני אגואיסטית 🙂

להתנדבות כאן:

https://www.police.gov.il/contentPage.aspx?pid=525&mid=64