כיתה א' בבית ספר למוזיקה הייתה סיוט , הייתי מגיעה ב 8 בבוקר לבית ספר ויוצאת עם חשיכה, האימונים הבלתי פוסקים על הפסנתר היו מלווים בבכי וצעקות. הצרחות היו לגמרי שלי והבכי היה של הורי שניסו להתמודד עם ילדה שמאוד רצתה להיות פסנתרנית גדולה, אך לא רצתה להשקיע כלל.

המורה עד כיתה ו' סיפרה לי כמה אני נטולת כישרון ושלמעט יכולת לזהות תווים לא יצא ממני שום דבר מוצלח.

מ כיתה ו' עד יב' שלימודי המוזיקה הפכו למותרות להורי העולים, אני הבנתי שאני לא יכולה לחיות בלי…

האם זה היה הקושי הכלכלי, נפלאות העליה, או סתם גיל ההתבגרות , אני בטח לא יודעת. אני רק יודעת שכל שיעור שהלכתי, שכל הזדמנות שהייתה לי לגעת בפסנתר היתה מרגשת. כל יצירה, כל תו, קיבלו גוף, שפה, הם ניהולו איתי דיאלוג, לעתים הם אפילו שמרו עליי.

סיימתי את לימודי הפסנתר בכבוד בקונסרבטוריון בנהריה, בקונצרט סוף שנה לבוגרים והייתי גאה לדעת שאני כבר לא אותה ילדה לא מוצלחת שלא יצא ממנה כלום.

נכון הייתי נטולת כישרון מוחלט, אבל האהבה שלי  לצלילים  ניצחה את חוסר הכישרון וסיום קונסרבטוריון לפחות אצלי חיזק הרגשה של אם באמת רוצים, אז הכל אפשרי . מאז עברו יותר מ 20 שנים ואני מזמן לא מנגנת ולצערי הרב אני כנראה לא אצליח לזהות פרטיטורה. אבל יש משהו מדהים באהבה, היא לעולם נשארת . לכן בכל הזדמנות שיש לי אני משתדלת להגיע לקונצרטים ולהתמסר לצלילים.

בעיני הקונצרטים הכי טובים של המוזיקה הקלאסית הם אלה שפותחים עונה ומסיימים אותה. אני נוטה לחשוב שכל מנהל מוזיקלי נותן מעצמו קצת יותר בבחירת היצירות ובנגנים אורחים. אז נכון שאני טועה ונכון שאם רק יכולתי הייתי עושה מנוי ולא מפספסת קונצרט אחד, זו הנחמה הקטנה שלי לחוסר תקציב וזמן .

אבל הגראנד פינלה של התזמורת הקאמרית היה מדהים , אריאל צוקרמן , מנהל מוזיקלי והמנצח של התזמורת התאמץ להביא לקונצרט את הצלילים המוכרים של מוצארט ופרוקופייף , הציג בבכורה אולמית את היצירה החדשה של ברדנשווילי  והפגיש אותנו עם היצירה הכל כך מיוחדת של מנואל דה פאיה. והשאיר אותי לפחות עם הרגשה של עוד.

בסוף הקונצרט אחרי שכבר הכל נגמר מצאתי את עצמי בוהה בטרטר דג שלי ושואלת את עצמי למה  הגעתי לכאן  רק בסיום העונה.

התזמורת הקאמרית סיימה את  העונה ה – 51 שלה , ואין לי אפילו ספק שהם כאן בזכות ולא בחסד, עם תקציבים זעומים וכמעט חוסר תמיכה, התזמורת חיה ובועטת חזק. הם צעירים , הם כישרוניים עד טירוף ויש להם מנצח תותח, אחד שלא מפחד להתנתק מהאגו ולהיות התזמורת.

אריאל צוקרמן מצליח להביא לבימת הקלאסיקה את הישראליות נטולת האגו עם מקצועיות אירופאית וכנראה שלא סתם הוא נחשב בגילו הצעיר (רק בן 42) לאחד המנצחים הטובים בעולם. הוא ניצח על הבמות הכי גדולות באירופה, אבל כבר שנתיים הוא מנצח בבית ומשיחה  איתו הבנתי שהוא כאן כדי להישאר ולהביא את המוזיקה הקלאסית לכל איש ואישה.

הוא חולם לנגן עם הידן ורחמנינוב, אם זה רק היה אפשרי, הוא מאמין בקהל הצעיר ובטוח שכבר שנה הבאה יהיו הרבה יותר כאלה באולם. הוא יודע שכדי להיות מנצח מנצח הוא חייב לבטל את האגו ולהתמסר למוזיקה ולתזמורת. הוא לפעמים מנהל קשוח, אבל אני חושבת שזה נובע אך ורק מהעובדה שהוא פשוט מאוהב במה שהוא עושה.

הוא סיפר לי  כמה חשובה האנרגיה בין הנגנים בתזמורת ולמרות שמקצועיות הינה חשובה ביותר, הנגנים נבחרים גם על פי החיבור שלהם לתזמורת עצמה. הוא מצפה שנגניו יתנו מעצמם 200% והוא בטוח שעוד יבוא יום והתזמורת הקאמרית תהיה שם דבר לא רק במחוזותינו, אלא בעולם.

בכל אופן אני מחכה לעונה ה -52 של התזמורת והפעם אני אגיע לא רק בסוף , אלא אשתדל לחוות עם התזמורת לפחות חלק מהעונה, כי אני בטוחה שזו תהיה עונה מרתקת.

לרכישת מנוי – כאן (אני ממש ממליצה גם המחיר לגמרי שפוי)

ניתן גם לרכוש מנוי לילדים

אם יש לכם שאלות אתם יכולים לשאול בטלפון  03-5188845

אל תשכחו לבקר בדף הפייסבוק ולתת לייק

ובקרו באתר וגלו מה מחכה לכם בעונה ה – 52

עובדות חשובות על התזמורת הקאמרית 

*התזמורת הקאמרית הוקמה ב 1965

*שם ההרכב בשנים הראשונות היה "האנסמבל הקאמרי הישראלי"

*גארי ברתיני הקים את התזמורת והיה גם המנהל המוזיקלי וגם המנצח במשך העשור הראשון של התזמורת

*ב 12.09 יתקיים קונצרט חגיגי לפתיחת העונה ה -52

*אריאל צוקרמן למד ניצוח אצל יורמה פאנולה באקדמיה המלכותית למוזיקה בסטוקהולם ואצל ברונו וייל באקדמיה למוזיקה במינכן (Musikhochschule) שם סיים את לימודיו ב-2004.

*אריאל צוקרמן גדל בישראל וכבר מגיל 5 למד נגינה בפסנתר.

*התזמורת מונה כ 30 נגנים