בשנים הראשונות שלי בארץ, נשאלתי לעתים קרובות , ההיכן טוב יותר , כאן או שם.

התשובה למען האמת לשאלה זו מסובכת ביותר.

כי הילדות שלי במשטר קומוניסטי הייתה די ורודה. הורים אוהבים ומפנקים, סבא וסבתא סופר מפנקים. בית קיץ מקסים עם תותי יער ונחל ליד, בית ספר לאומנויות, קיטנות שוות, חברים ופינוקים עד אין קץ.

כילדה יחידה ומפונקת  – אסור לא היה בלקסיקון של הורי, יחד עם זאת תמיד ידעתי איפה עובר הקו הדק של הגבול.

אפילו שהרמתי 10 רובל מארנק של אימי, לא חטפתי על זה, אלא קיבלתי  הסבר מעמיק ומייגע למה  אסור לגנוב.

אז בבית מוגן ואוהב היה מותר הכל, אבל לא מחוצה לו. ואני אשתף אותכם בזכרונותיי.

26180688_383911922035457_6766891639668473856_n

זיכרון ראשון 

אני בת שבע או שמונה, עם סנדלים מדהימים שקיבלתי מסבתא שעלתה לארץ בשנות ה – 80 . גאה ומרוצה  על היופי שיושב לי בצורה מושלמת על הרגל. ילדה אחרת שאני לא מכירה ניגשת אליי בגינה ומספרת לי שיש לה סנדלים בול כמו שלי.

מה פתאום ! אני צועקת, שלי מישראל! שנייה אחרי הצעקה רצה אליי השכנה, מרימה אותי ולוקחת הביתה . (אגב אותה שכנה כמוני יהודיה וחיה כאן בישראל כ 30 שנים)

ושוב הסבר מעמיק ומייגע של הוריי למה אסור להגיד שהסנדל מישראל.

26219159_10155879995359827_5626382232671236754_n

זיכרון שני 

עד גיל 8 לא ידעתי על קיומה של ישראל, סבים ודודים שלי שעלו לארץ בשנות השמונים , מבחינתי חיו במוסקבה 2 ! לא הייתה ישראל הייתה מוסקבה 2, בלי הסברים ובלי נימוקים.

זיכרון שלישי

סבא שלי נפטר כאן בישראל ב 1986 , להורים שלי נודע על מותו כחצי שנה אחרי. אסור להתקשר ומכתבים שעברו דואר רוסי , עברו צנזורה.

26231147_10155879995024827_584653369274138624_n

זיכרון רביעי 

1988 אבא שלי טס לישראל כתייר ועובר ועדה של המפלגה הקומוניסטית אם לאפשר לו לטוס לישראל או לא. רק אחרי שנתיים מפטירתו של סבי, אבי הורשה לטוס לישראל.

26230514_10155879995414827_3612951482871137876_n

זיכרון חמישי 

1990 העליה, ויתרנו על נכסים, על אזרחות, על כסף ועל המעמד, כי מי שעוזב את בריה"מ כנראה בוגד.

ואני גדלתי בתקופה שבה היה מותר הרבה יותר מהאסור.

תערוכת מוזיקה אסורה: תקליטי רנטגן בברית המועצות 1946-1964, מספרת את הסיפור של האסור ויחד עם זה של המרד על המותר.

לנו היום מאוד קשה להבין שאסור להקשיב לזמר כזה או אחר, אנחנו לעולם לא נבין שבכדי להקשיב לאייל גולן או רוחמה רז נצטרך לסגור את החלונות, הווילונות , לכבות את האור ובשקט להפעיל את המערכת כדי שחס וחלילה השכן לא ישמע.

26219985_10155879995469827_986899523668504162_n

אוצרי התערוכה סטיבן קוטס ופול הרטפילד , מצליחים להכניס לנו לתודעה את המלחמה בין  האסור למותר , בין הרצון לחיות אל מול הסיכונים.

למי שמאמין בחופש הביטוי, בדמוקרטיה ואומנות זו תארוכה בשבילכם .

26231102_10155879995104827_1867188084552861702_n

מוזיקה אסורה: תקליטי רנטגן בברית־המועצות, 1946 – 1964

מודעות פרסומת

פרסומאית , מורה, בלוגרית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: