ניתן להגיד שהעולם שבו אנחו חיים מזמן איבד את הפנים שלו. אני מתכוונת לעולם הוירטואלי שבו אנחנו לובשים חליפה הכל כך שונה מהמציאות.

בעולם נטול הפנים אני יכולה לשנות שם, מעמד ולהיות חלום.

אך זהו עולם בודד, נטול רגשות, עולם של תמונות מזוייפות ורדיפה אחרי הלייק.

האומנית לדה וסוצקי מצליחה לתת פנים לאותם האנשים ברשת, היא נותנת להם שמות, בונה סיפור. לאותם אנשים יש חלמות ורגשות אך ההתמכרות שלהם ברשת מחזירה אותם כל פעם לעולם נטול הפנים.

קלייר היא אישה, בעלת תשוקות, מלאת רגשות, היא עדיין בתולה כי היא כבר שנים לא יצאה מהבית.

את התשוקות ואהבות שלה היא חיה ברשת בשם בדוי ועם תמונה אחרת. היא לא מתאהבת, לא מתאכזבת , היא מבלה שעות מול מקלדת וכל פעם ממציאה את עצמה מחדש.

היא לא מסוגלת להתנתק כי החיים בחוץ מלאי אכזבות, דאגות ואהבות לא ממומשות.

היא ההתגלמות של כל מה שאנחנו פוגשים במרחבים הוירטואלים.

לדה ויסוצקי היא ציירת, עבודתיה מגוונות ומצוירות בטכניקות שונות.

את עבודתיה של לדה ניתן למצוא בגלריית יוניטי ארט, דוד רזיאל 6, יפו

מודעות פרסומת

פרסומאית , מורה, בלוגרית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: