עוד סיבוב
סרטו של תומאס וינטרברג
זוכה פרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר
בבתי הקולנוע החל מ 3.6.2021

בעיניי המשבר הכי גדול בגיל ה 40 זו ההבנה הבלתי מתקבלת על הדעת שאנחנו חיים ברוטינה אין סופית 
ורשימת החלומות שעשינו בשלהי גיל ההתבגרות לא התממשה כלל.
ואם הילד שבנו יפגוש אותנו היום רוב הסיכויים, הוא יגיד איכס!
לא, אני לא אומרת שאנחנו לא מוצלחים, ההפך הוא הנכון, רוב הסיכויים שוויתרנו על ג'וב החלומות למכור ארטיקים על חוף הים או סלקטורית במועדון יוקרה.
הפכנו לשקולים, סיימנו תארים, התחתנו, הבנו ילדים ולאט לאט אנחנו עד יום מותינו נשתדל לעלות בסולם הדרגות במקומות עבודה, נתעסק בחינוך ילדינו מדי פעם נרענן את השגרה עם טיסה לחו"ל או יציאה לקולנוע.
בעיניי הילדים שלנו  אנחנו משעממים, לא מעניינים וזקוקים דחוף לסטירת לחי מצלצלת, כדי להתעורר ודחוף!

בגדול אני סתם מתעסקת פה בפסיכולוגיה בגרוש, אני באה לכתוב על סרט נפלא שראיתי בקולנוע (עוד מושג שכמעט נעלם עם הקורונה וסופסוף חוזר לחיינו)
אבל לפני הביקורת, שימו לב לרשימת החלומות שלי, מסבירה הרבה!
אם אקח את רשימת החלומות שלי, אני לגמרי לא שם 🙂
הבית בסביון עם פסנתר כנף הוא דירת שלושה חדרים בלוד ל 4 נפשות.
אני לא פסנתרנית גדולה, אלא פרסומאית צנועה
אני לא ראיתי את כל העולם, ולא הוענקי לי פרסי יוקרה.
טוב קיבלתי כמה תעודות הוקרה על התנדבות במשטרה ומדי פעם אנחנו יוצאים לחופשה בחול.

בחזרה לסרט, באמת אני לא חובבת סרטים זרים, גם הוליווד זה זר, אבל האנגלית הבאנלית הרבה יותר קלה לי לעיכול.
הלכתי לסרט עם הבנה ברורה שתוך חצי שעה מתחילת הסרט אני אברח בצורה הכי דרמטית מאולם הקולנוע ואשב עם בעלי על איזו בירה טובה ומשהו טוב שהולך לתחת.
לא ברחתי, כי הסרט מבריק, הוא נועד לתת סטירה ולהחליט לצאת משעמום היומיומי.
נכון הדמויות בוחרות בדרך של שכרון מבוקר לנסות להמתיק את היומיום.
אבל כמה מדהים זה יכול להיות לצאת לטיול קאנו בלתי מתוכנן, להזדיין באוהל ולא לחשוש מזה שהילדים ישנים באוהל ליד, לצאת לבר ולעשות שטויות, לרקוד על המזח כי זה אפשרי. 

אני מסכימה שלהיות שיכור, גם אם באחוז נמוך יכול להיות מאוד הרסני, אבל בחיית, לא חייבים לשתות בשביל לחיות, אבל הסרט מדבר על לחיות בשביל לחיות.
לחיות גם למען עצמך כדי שהסובבים אותך יהיו מאושרים כמוך.
לחיות למען עצמך כי החיים יפים.
לחיות למען עצמך כי זה כל כך פשוט.

הסרט טראגי ומצחיק בדיוק באותה המידה, הסיפור הוא סיפורם של אנשים כמונו ממעמד ביניים המנסים לנווט ברוטינה הכל כך שוחקת. זה סיפור על אומץ ועל שבירת גבולות וכמובן על גילוי עצמי.
בנימה קצת אישית, אם אתם בני 18 עד 25  ורואים את הסרט, אל תשפטו אותנו בני ה 40 ה 50 לחומרה, פעם היינו מצחיקים יותר, מגניבים יותר, שרנו ברחובות בקולי קולות ושחינו בערום בים בלילה.
והיום אנחנו הורים, מפרנסים וקצת משעממים.
אם אתם כמונו בני 40 פלוס, תדחפו איזה פלאסק עם וויסקי טוב לג'קט, לכו לראות את הסרט ומדי פעם תעלו את רף האלכוהול בגוף, כי למה לא, אם לא מגזימים החיים קצת יותר מצחיקים.